<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן פ"ט</h1>
<h2>דף לז:</h2>
בפרק ואילו נערות [כתובות ל"ו ע"א] לעיל אמתנית' דאילו נערות שאין להן קנס, מייתי בריית' זו החרשת והשוטה והבוגרת ומוכת עץ אין להן טענת בתולים, ומוקי לה אליב' דרבן גמליאל דאמ' במתני' דפ"ק דכתובו' [י"ב ע"א], היא אומרת משארסתני נאנסתי ותובעת כתובתה מאתים והוא אומ' לא כי אלא עד שלא ארסתיך נאנסת והיה מקחי מקח טעות, ורוצה להפסידה כתובתה לגמרי, ר"ג ור' אליע' אומ' נאמנת, ה"נ אין להן טענת בתולים להפסידה כתובתה, דאמרינ' אי הויא פיקחת הויא טענה משארסתני נאנסתי, ופריך תלמוד' אימור דשמעת ליה לר"ג, היכא דקא טענה איהי, אבל היכי דלא קטענה איהי מי שמעת ליה, אין כיון דאמ' ר"ג מהימנא כגון זו פתח פיך לאלם. פסק ריב"א מיכן דב' בני אדם שבאין לפנינו לדון אחד ערום בטענותיו ואחד אינו יודע מה לטעון, או שלא היה יודע דיכול לפטור עצמו במיגו, טענינן ליה מאי דמצי טעין איהו, דהכא חזינא דלא קטענה איהי כלל, וטענינן לזאת החרשת ושוטה מאי דמצי טענת בריא, דכל מילי דזכותא לא גרע משוטה, דהא הוא כשוטה לעניין מיגו, או לעניין פטורי שלו, דהא [לא] למדם.
